התנועה האסלאמית בישראל 

התנועה האסלאמית בישראל
עומר אמין מסאלחה
ההתארגנות הראשונה של התנועה האסלאמית בארץ, נוסדה בהשפעת ארגון "האחים המוסלמים", שנוסד במצרים בסוף שנות העשרים של המאה התשע עשרה, על-די חסן אל-בנא. בין השנים 1936-1939 ביקר בארץ עבד אל-רחמן אל-בנא, אחיו של אל-בנא, ופגישתו עם ההנהגה הפלסטינית הניחו את היסוד לפעילות התנועה האסלאמית המאורגנת בארץ. הסניף הראשון של ארגון "האחים המוסלמים" הוקם בארץ, ב- 1946, אלא שאז בא הזינוק: בתוך תקופה לא ארוכה מנתה התנועה 25 סניפים וכ-20,000 חברים. (Yisraeli 1993) נסיון להקמת מפלגה אסלאמית בארץ נעשה ע"י תקיי א-לדין נבהאני אשר נולד בכפר איג'זם הסמוך לחיפה בשנת 1909, בשנת 1953 יסד נבהאני מפלגה בעלת אורינטצייה איסלאמית בשם " חזב אל-תחריר" (מפלגת השחרור), בגדה המערבית. כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל ב- 1967 זירז באופן ניכר את התפתחות הארגונים האסלאמיים באזורים אלו, ועודד בעקיפין גם את צמיחתם מחדש בתחומי מדינת ישראל. חיבוטי הנפש שהתעוררו בעקבות התבוסה הצבאית מול ישראל חיזקה את אמונתם של ערבים רבים בכך, שסיבת חולשתם נעוצה בהתרחקותם מן האסלאם, במקביל הפכו חיי היומיום תחת הכיבוש הישראלי לחוויה מדכאת ומייאשת, שעודדה רבים לחפש אחר הסבר מטאפיסי לרוע הגזירה, ולתור אחר כיוון אלטרנטיבי. ישראל מצדה לא טרחה במיוחד לעקוב ולפקח אחר הארגונים האסלאמיים בעשורי הכיבוש הראשונים; לדוגמה, התמקדותה של ישראל בדיכוי הזרמים החילוניים של התנועה הפלסטינית הלאומית, ובראשם הפת"ח, הסיטו את תשומת לבם של השלטונות מפיתוח המכללות האסלאמיות בחברון ובשכם. בראשית שנות השבעים יצאו מישראל כמה עשרות צעירים ערבים ללימודי דת במכללות האסלאמיות החדשות שב"שטחים". למכללה בחברון נודעה משמעות מיוחדת עבור קאדר זה, שעמו נמנו כמה ממנהיגיה הנוכחיים של התנועה האסלאמית בישראל, לרבות שייח' עבדאללה נימר דרוויש מכפר קאסם, ראש עיריית אום אל-פחם לשעבר שייח' ראיד צלאח, כמאל חטיב מכפר-כנא ואחרים.
עם שובם לקהילות מוצאם הפכו בוגרי המכללות ללימודי דת למורי ולאנשי דת מרכזיים בסביבתם. הם הגיעו תוך זמן קצר להישגים ציבוריים, לא מעט תודות לעובדה שהיו בוגרים מרכזי לימוד שנתפסו בעיני רבים כמייצגים ידע עתיק, מורשת עמוקה ובמידה מסוימת גם זהות לאומית פלסטינית בת-זמננו. לכך הצטרפו הכריזמה האישית של כמה מהם, יכולתם הארגונית ולעתים גם הצלחתם בהשגת מקורות מימון מחוץ לגבולות המדינה. (מסאלחה, 1979) מלכתחילה נקבע מרכז הכובד של פעילי התנועה ברמה המקומית-המוניציפאלית. באום אל-פחם, למשל, הוקם סניף התנועה האסלאמית ב- 1976. ב- 1978 קמו במקום ועדות "סולחה" ו"ופאק" ועדות פיוס אסלאמיות לעניינים משפחתיים, שפעלו בעיקר למציאת פשרות למתחים בין בני זוג בחסות האסלאם, ההצלחה היחסית של יוזמה זו הביאה בהמשך להקמה של סדרת ועדות, שעסקו במגוון תחומים של חברה ותרבות - מארגון חתונות ברוח האסלאם ועד הקמת ליגת כדורגל לקבוצות אסלאמיות.
מראשית פעילותם התאפיינו פעילי התנועה האסלאמית בתשומת הלב שהקדישו לבעיות שהעסיקו את השכבות החלשות באוכלוסייה. בעיות אלו לא טופלו כלל - או שטופלו באופן לא-מספק - בידי הגורמים העירוניים והממשלתיים המופקדים עליהם. לדוגמה, בערים ובכפרים רבים נותר במשך תקופה ארוכה חלל ריק בכל הקשור למוסדות עבור הגיל הרך. התנועה האסלאמית, שזיהתה כאן צורך אמיתי, השכילה לענות עליו בהקימה גני ילדים ומעונות יום ביישובים שונים. בכך הקלה על נשים, ואפשרה להן מרחב תמרון גדול יותר, לרבות אפשרות לצאת לעבודה במפעלים מקומיים. ב- 1983 פעלו באום אל-פחם, למשל, חמישה מוסדות כאלה, ובהם למדו 350 ילדים. כים פועלים מאות מוסדות חינוך של התנועה האסלאמית, ובכל ישוב ערבי מהנגב עד לישוב הצפוני ביותר,ובהם לומדים עשרות אלפי ילדים. היוזמה, המימון, הניהול השוטף, בחירת הצוות והכשרתו-כל אלו היו באחריותם של פעילי התנועה האסלאמית. המעורבות החינוכית של התנועה לא הצטמצמה לגיל הרך. מאמצע שנות השמונים הוחל בהקמת מרכזי מחשבים וסיוע מגוון לבתי-הספר בקהילות השונות, לרבות תרומת ציוד מקצועי, שיפוץ מבנים, תוספת כיתות ועוד. באום אל-פחם הוקם בסיוע התנועה האסלאמית בשנת 2003-2004 בית ספר תיכון "אל-אהליה" המופעל באמצעות רשת עתיד, בית הספר קבל בשנה האחרונה ציוני הבגרות הגבוהים בישראל, וחלק ניכר מתלמידיו השתלבו בלימודי מדעים באונ' בארץ ובעולם. באום אל-פחם קיימת מכללה ללימודי דת. הכלי הארגוני המרכזי של התנועה האסלאמית היה ועודנו האגודות האסלאמיות. אלו עמותות, המבוססות על תרומות כספים ופעולה התנדבותית והמפעילה ועדות פעולה בתחומים שונים. אין ספק שהמפתח להצלחת אגודות הצדקה טמון בנכונותם, כבר בשלב מוקדם של קיומן לפרוץ את גבולות התחומים שנתפסו עד אז כדתיים מסורתיים. פעילות כמו השכנת שלום בית, עם כל חשיבותה, לא הייתה מקנה לתנועה אחיזה פוליטית של ממש. העיסוק בשאלות חינוך, לרבות שילוב אלמנטים חדשניים ותמיכה במוסדות שאינם דתיים, אותת לציבור שהאגודה רואה את תפקידה בייזום שיפורים בטווח-נושאים רחב. פעילות זו הרחיבה את משמעות המושג "תנועה אסלאמית" אל מעבר לתחום הדת, והחלה מקנה לאגודה רלבנטיות פוליטית שאין להתעלם ממנה. דגם פעולה מעין זה ידוע, כמובן, בתנועות דתיות רדיקליות במקומות רבים במזרח התיכון ומעבר לו. אחד החידושים שהביאה התנועה האסלאמית היה ההתלהבות שבה פנתה לעסוק בתחומים בעייתיים שהוזנחו עד אז, ובראשם ההתמכרות לסמים ועבריינות הנוער. שבירת קשר השתיקה בתחום ההתמכרות לסמים התאים במיוחד לצרכיה האידיאולוגיים של התנועה: אין כמו נושא זה כדי להמחיש את טענותיה אודות ההשפעה המנוונת וההרסנית שעלולה להיות לתרבות המערב ולמודרניות על קבוצות שוליים חלשות, כדוגמת המוסלמים בישראל. ואכן, בשנות השמונים באו אל העולם ועדות "אל-רחמה" - ("הרחמים"), שעניינן טיפול בהתמכרות לסמים, באלכוהוליזם, בעבריינות נוער ובזנות. באום אל-פחם הקימה הוועדה מרכז קטן לגמילה מסמים, גייסה מנהיגי דת למאבק הסברתי כנגד הנגע והצליחה לגרום להפעלת סנקציות חברתיות כנגד סוחרי הסמים. בהשראת התנועה האסלאמית הלך המסחר בסמים וזוהה עם כתם מאוד שלילי למי שעוסק בו, שהאפיל בהדרגה על היוקרה הכרוכה בהצלחה הכלכלית הנופלת לעתים בחלקם של הסוחרים. ועדת "אל- רחמה" דאגה גם לסדרת קורסים והשתלמויות למורים, לעובדים סוציאליים ולסטודנטים אודות היקף התופעה והסכנות הטמונות בה, והביאה לכך שבמסגדים נישאו בימי שישי דרשות שנושאן פגיעתם הרעה של הסמים. חלק ניכר מפעולות האגודה האסלאמית וועדותיה נעשה בהתנדבות, אך במקביל לכך פיתחה האגודה גם מערכת יעילה ומגוונת של גביית תרומות מן הציבור. המכשיר העיקרי הוא ועדות ה-"זכאת",((zaka הקרויות על שם אחד מחמשת עמודי התווך של האסלאם המצווה מחייבת כל מוסלמי להפריש חלק מרווחיו הכספיים והנכסים שצבר בשנה מסוימת לטובת הקהילה וענייה. השינוי העיקרי בתחום זה חל עוד בסוף שנות השבעים, כאשר ועדות ה"זכאת" החלו לתפקד כמתאמות-על של איסוף כספים ותיעולם לנזקקים. ביישובים שונים מינו הוועדות אספני כספים שכונתיים, שמשימותיהם כללו גם העברת מידע על נזקקים. לעתים נעשה שימוש בכספים אלו לרכישת ביגוד ומזון ואף לנתינת מתנות כסף לנזקקים (Abu Raia 1991: 137).
ועדות ה-"זכאת" הרחיבו ומיסדו גם את מתן ה"צדקה", תרומות מעשירי הקהילה, וה"פווטרה": צדקה לעניים הניתנת בסוף הרמדאן. נוסף על כך הונהגו גם תרומות חודשיות ותרומות בעד התפילה בימי שישי, ומוסדו ההכנסות הקטנות שנבעו מפעולות שוטפות של האגודה: שכר לימוד סמלי במעונות ובגני הילדים, הכנסה ממכירת ספרים ועוד.
מיסוד הפעילות הכספית באמצעות ועדות ה"זכאת", בצירוף העזרה התקציבית שהגיעה מאנשים אמידים בקהילה, העניקו לתנועה האסלאמית דחיפה ארגונית משמעותית ביותר. באום אל-פחם, העיר המוסלמית הגדולה בישראל, יצרה לעצמה התנועה האסלאמית בשנות השמונים מרכז כוח משמעותי ובעל עוצמה כלכלית. מרכז זה החל לתפקד כחלופה לעירייה ולמוסדות הממלכתיים, ובמרוצת הזמן הפכו הפרויקטים שיזמה האגודה לשאפתניים יותר. ועדת הבריאות שלה הקימה, למשל, מרכז רפואי ייחודי, הפועל 24 שעות ביממה וכולל מרפאת שיניים, שירותי רפואת המשפחה, רפואה כללית, ציוד קרדיולוגי בסיסי, שירותי רפואה פנימית וגינקולוגיה. כמו כן הוקמו מכונים ללימודים אסלאמיים, ומרכזי תרבות הכוללים ספריות, אולמות ספורט, אולמות תפילה וחדרי הרצאות באם אל-פחם ובישובים אחרים בארץ. חלק ניכר מן העבודה המקצועית שהייתה כרוכה בבניית המרכזים השונים נעשתה בהתנדבות.
מאז 1984 יוזמות האגודות האסלאמיות בערים ובכפרים מחנות עבודה התנדבותית, בדגם שהגתה והנהיגה חד"ש בנצרת (לתיאור של התנהלות מחנה עבודה התנדבותי, שניהלה התנועה האסלאמית בכפר ברא ב-1991 ראה (גרוסמן 1992: 175-183, 189-192) גילוי דעת שפרסמה התנועה אסלאמית לקראת המחנה השלישי מופיע אצל (מאיר 1989 :116-119). במהלך שנות השמונים הצליחה התנועה לגייס תמיכה עממית רחבה ומעורבות משמעותית בשכבות הציבור, צורת ארגון זו של הגופים הקשורים לתנועה האסלאמית מתאימה במידה רבה לאופייה של תנועה הנמצאת בתהליכי התהוות. הארגון מבוסס על סמכות כריזמטית ועל הערפול המוסדי הנלווה אליה. אלה משחקים לידי הבכירים, שאינם מוגבלים באמצעות נוהלי פעולה קשיחים, ולפיכך אינם נתונים לאיום משמעותי מצד הזוטרים מהם בארגון, המתקשים לדרוש שינויים בהליך דמוקרטי. בבחירות המוניציפאליות שנערכו בישראל ב- 28 בפברואר 1989 זכתה התנועה האסלאמית במספר הישגים כבדי- משקל. בשש עיריות ומועצות מקומיות זכתה התנועה בבכורה, ובישובים אחרים זכתה לייצוג משמעותי במועצה והפכה לכוח אופוזיציוני מרכזי.
הצלחתה הדרמטית ביותר של התנועה בבחירות 1989 הסתמנה באום אל-פחם, שבה הוכיחו מנהיגיה שהם נהנים מאמון ציבורי חסר תקדים. הבחירה בשייח' ראיד צלאח, כמועמד התנועה לראשות העירייה, התבררה בדיעבד כמוצלחת למעלה מהמשוער, צלאח זכה ב- 76% מהקולות בהתמודדות האישית על ראשות העיר. בתום כארבע שנים בראשות העיר, ועל אף שהתוכנית המוניציפאלית של התנועה האסלאמית רחוקה מביצועה המלא, המשיך ראייד צלאח ליהנות מפופולריות אישית רבה. בבחירות המוניציפליות שנערכו ב- 11בנובמבר 2008 שמרה התנועה האסלאמית באום אל-פחם על כוחה באום אל-פחם , עם בחירתו של ח'אלד חמדאן, שזכה ב-60 אחוז מקולות הבוחרים .
אחד המאפיינים הבולטים בפעילות המוניציפאלית של התנועה האסלאמית הוא הפרגמטיות הרבה, שמפגינים ראשיה בניהול ענייניהן השוטפים של הרשויות שעליהן הם מופקדים. המנהיגות של התנועה האסלאמית באום אל-פחם, אימצה לעצמה קו פעולה המדגיש שיתוף הפעולה עם כל גורם חיצוני, שביכולתו לתרום לפיתוח העיר, כולל הקמת גלריה לאומנות בעיר מהמפוארות בארץ(בניהול הצייר סעיד שקרה), לגלריה מגיעים אמנים ואנשי פוליטיקה מכל הקשת הפוליטית (הגלריה הוקמה בתקופת כהונתו של השיך ראייד סלאח, כראש עיר, שהוא בעצמו נמנה למשפחת אמנים) . גישה זו מתאפשרת, בין השאר, תודות למצבה המיוחד של התנועה האסלאמית בהשוואה לתנועות פוליטיות אחרות, הפועלות בקרב הקהילה הערבית בישראל. כל התנועות הפוליטיות ה"מודרניות", כדוגמת חד"ש, מד"ע (המפלגה הדמוקרטית הערבית בראשות עבד אל-ווהב דראושה), הרשימה המתקדמת ואחרות, מתבססות באופנים שונים על רעיונות וערכים אוניברסאליים "מיובאים": קומוניזם, סוציאליזם, ליברליזם, לאומנות חילונית וכדומה. מעל כולן מונף תדיר הדגל המטריד של התרחקות מן המסורת לכיוון מודרניזציה מפוקפקת.
כמו תנועות חברתיות אחרות מציעה גם התנועה האסלאמית בישראל לציבור תומכיה הפוטנציאלי מרכיב חשוב נוסף. הפיתוח הטכנולוגי, הכלכלי והסביבתי שהיא מבקשת להביא לקהילה אינו מבוסס על כניעה מראש להנחות היסוד של תיאורית המודרניזציה, המציבות את הקבוצות השוליות במעמד נחות, ביכולתה להציע לקהילתה את מנעמי הטכנולוגיה והקדמה החומרית, תוך העמקת האמונה שמבחינה ערכית אין מה ללמוד ממקורות הטכנולוגיה, ואולי אף להפך. בכך היא מעניקה לציבור המיוצג על-ידה מוצא של כבוד ממלכוד ערכי ורוחני קשה, הנובע ממעמדן החומרי הירוד, יחסית, של קהילות אסלאמיות רבות בהשוואה לעולם המערבי. יכולתה של התנועה האסלאמית לתמרן בדרך פרגמאטית בנבכי הבירוקרטיה השתכללה לאין ערוך גם תודות להצלחתה בגיוסם של בעלי מקצוע רבים, המזדהים עם מטרותיה והמציעים למנהיגיה הרוחניים גיבוי טכנוקרטי אמין ומהימן במשימות הניהול היומיומיות. סביב מנהיגי הדת צמח אפוא "המעמד האסלאמי החדש": בעלי מקצועות חופשיים, שחלקם מנהלים קריירות מצליחות. אלה מצטרפים אל התנועה האסלאמית בשנות השלושים או הארבעים לחייהם (ראה מאיר 1989: 11) וזוכים למקום במעגל ההנהגה השני, תודות לכישוריהם המקצועיים ונאמנותם הרעיונית. אנשי מקצוע אלה אינם פעילי דת, ונראה שלא יוכלו לתפוס עמדות מפתח מובילות בתנועה. עם זאת הם זוכים לאמונם המלא של המנהיגים הדתיים, המרבים להפקיד בידיהם את ניהולן של מערכות גדולות וחשובות. התנועה האסלאמית מכירה היטב בחשיבותם של בני מעמד זה לבניית כוחה והצלחתה המוניציפאלית באזורים שונים בארץ. מנהיגי התנועה מטפחים ככל יכולתם את קשרי התנועה עם סטודנטים ערבים באוניברסיטאות בישראל, במגמה מוצהרת להביא את כישוריהם הנרכשים במוסדות אלה לידי ביטוי במסגרת התנועה, אי לכך הוקמה תנועה פוליטית עם אוריינטציה אסלאמית בקרב סטודנטים ערבים בשם "אל-קלם" (הקולמוס), והיא מתמודדת בבחירות לאגודת הסטודנטים הערבים.
עמדתה של התנועה האסלאמית בשאלות פוליטיות רחבות יותר, כדוגמת הקונפליקט בין מדינת ישראל לפלסטינים ובינה לבין מדינות ערב בכלל, אינה פשוטה. ראשית יש לומר, שהמבנה הארגוני המעורפל של התנועה בישראל אינו מאפשר ייצוג ברור ומחייב של עמדותיה בפי דובר אחד ואף לא בפי קבוצה של בעלי תפקידים. עם מנהיגיה נמנים אנשים כדוגמת השייח' עבדאללה נימר-דרוויש, שאותו ניתן לאפיין כמנהיג שעמדותיו גמישות ופרגמטיות. נימר-דרוויש למשל, היה מעוניין לראות את התנועה האיסלאמית מתמודדת גם בבחירות לכנסת - אפשרות שנזנחה ב- 1992 בפעם השלישית ברציפות. נימר-דרוויש גם לא יצא חוצץ כנגד ההסכם בין ישראל לאש"ף בספטמבר 1993. בין מנהיגי התנועה המרכזיים, עם זאת, יש גם כאלה שדעתם אינה נוחה מעקרונות ההסדר המסתמן עם הפלסטינים, והם יוצאים נגדו חוצו בפומבי. כמה מהתבטאויות אלו מזכירות בקשיחותן את המאפיינים שהפכו את התנועות הרדיקליות המוסלמיות בכל רחבי המזרח התיכון - מחופי האוקיינוס האטלנטי ועד איראן ופקיסטאן - למוקדים של אי-סובלנות ולעתים גם של אי-יציבות פוליטית. תחילת התהליך המדיני ב- 91', ובעיקר חתימת הסכם אוסלו ב- 93', סימנו את תחילתו של הקרע העמוק בין הנהגת אש"ף לבין החמאס והג'יהאד האסלאמי. על רקע זה החלו להתגבש בתנועה האסלאמית בישראל שני מחנות, זרם מתון יחסית, שהפגין גישה פרגמטית, עידוד לזרם המרכזי באש"ף בראשות ערפאת ותמיכה בהסדר מדיני בין ישראל לפלשתינאים, ומולו זרם רדיקלי-אקטיביסטי, שהפגין קו פוליטי נוקשה, והתנגדות לתהליך השלום במתכונת אוסלו. ערב הבחירות לכנסת ב- 88' וב- 92', העלו השייח' דרוויש ותומכיו את הרעיון שהתנועה האסלאמית לא תסתפק בעמדות כוח ברשויות המקומיות, ותתמודד גם בבחירות לכנסת. כנגד עמדתו של דרוויש התייצבו בחריפות השייח' ראאד צלאח, והשייח' כמאל חטיב. השניים הביעו התנגדות נחרצת ליוזמה וטענו, כי החברות בכנסת לא תקדם את התנועה, ולהיפך - היא תחליש אותה. ואולם, לקראת הבחירות של 96', כשהתברר שהכוחות בעניין זה שקולים, החליטו השייח' דרוויש ותומכיו להתחבר למד"ע. יחד הם כוננו את הרשימה הערבית המאוחדת, שהשתתפה בבחירות וקיבלה ארבעה מנדטים. גם בבחירות 99' השתתף הפלג הדרומי בבחירות לכנסת ברשימה משותפת עם מד"ע, ח"כ האשם מחאמיד ואחרים. בבחירות לכנסת ה-18 התמודדה התנועה האסלאמית ברשימה משותפת והצליחה להכניס שני נציגים, יו"ר הרשימה השיך אברהים סרסור, והמחנך מסעוד ע'נאיים חבר התנועה האסלאמית בפלג הדרומי, בנוסף לחברי הכנסת טיבי וטלב אלסאנע. כן, יש לציין שלתנועה האסלאמית בראשות השיך ראייד סלאח קיימת השפעה במישור המוניציפאלי הארצי, דבר שהביא לבחירתו של מוחמד זיידאן לעמוד בראש וועדת המעקב העליונה של הערבים בישראל, בתמיכתו של השיך סלאח, ובתנאי שלא יהיה אחד מראשי המפלגות הערביות. הפילוג בתנועה היה לעובדה מוגמרת. שני הפלגים טענו שהם המייצגים האותנטיים של התנועה. שניהם השתמשו בשם התנועה, ושניהם בחרו לעצמם הנהגות ויושבי ראש. מאז 96' נעשו ניסיונות רבים לאחות מחדש את הקרע בתנועה האסלאמית, אך ללא הצלחה. השיך ראיד צלאח ואנשי הפלג הצפוני נוטלים חלק פעיל "להצלת מסגד אל אקצא" כולל פעולות הסברה בחו"ל. פעילות זו מתבטאת בגיוס מתנדבים לפעולות שיקום אתרים מוסלמיים במסגדים שבירושלים העתיקה, ובכל רחבי הארץ. מזה ארבע שנים הם מקיימים מדי שנה עצרת המונים של רבבות פעילים, תחת כותרת "אל אקצא בסכנה". הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מפעיל גם ועדות סיוע ואימוץ לילדים יתומים, שאבותיהם נהרגו באינתיפאדה או כלואים, לילדים משותקים, ולמשפחות נזקקות. מקורות המימון הם תרומות וצדקה. על אף העצירה שהסתמנה בצמיחתה של התנועה האסלאמית במישור המוניציפאלי בישראל בנובמבר 1993, התארגנות זו מהווה שיקוף מרתק של תהליכים חברתיים ופוליטיים חשובים המתחוללים בקרב הערבים בישראל. אין כלל ספק בכך שתנועה זו מהווה כיום חלק בלתי נפרד מן הנוף הפוליטי של הערבים בישראל.
רשימת מקורות:
גרוסמן, דוד, 1992. נוכחים נפקדים, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
מאיר, תומס, 1989. הצעירים המוסלמים בישראל", המזרח החדש, ל"ב, עמ' 20-30.
מסאלחה, עומר " אופנת הדת חוזרת לערביי ישראל", עיתון: דבר, 25 נובמבר 1979.
Adu Raia, Isam, 1991. Umnal-Fakhim - Leadership and Organization, MA Thesis, John Hopkins Universty
Yisraeli, Rafi, 1993. Muslim Fundamentalism in Israel, London: Brassey?s